השיר משקף את חוסר השלמות הטמוע בנו, והחרטה העמוקה המגיעה כשאנו שוגים ומובלים לכיוון אחר ברגשות שכבר לא בשליטתנו. במהלך השיר יש את השחרור מהזיכרון הישן במילות פרידה של אהבה, כך שאמנם הסיפור הסתיים, אבל תמיד ישארו רסיסים של זיכרונות שילוו את שני הצדדים. שי וואייז כתב, הלחין, עיבד והפיק את השיר המכיל שיתופי פעולה עם מוזיקאים מהארץ ומחו”ל, ביניהם הכנרת המדהימה ג’וני פולר שעובדת עם המפיקים המוכרים ביותר בעולם, שהפיקו את אואזיס וקין, וניתן למצוא אותה מנגנת בפסקולים בסרטים מוכרים, בינהם “קופסת הציפורים” עם סנדרה בולוק. בשיר מנגנים גם כן הגיטריסט יהל דורון מהצמד זוכה פרס אקו”ם גיא ויהל, הפסנתרן אלדד ציטרין ועוד רבים. בשנה הקרובה וואייז ישחרר את האלבום הראשון שלו שיכיל תמונה מלאה על גמילה מרעיון אידיאל האהבה, על אלו שאוהבים באופן טוטאלי, שכן אהבה הוצגה לנו שככה היא צריכה להיות: אגדתית וטוטאלית. אשליה שמוענקת לנו בכל מדיה אפשרית ומחדירה לנו מעין אובססיה לאידיאל הבלתי מושג